העולם הטבעי שהולך ונעלם- הסגל
תיאר את השינויים שעובר העולם בעקבות התיעוש ומהפכות נוספות. אני מרגישה שבצדדים
מסויימים אנו מוצאים שכלול והטבה, אך יחד איתם מגיעות "תופעות לוואי"
רבות הכוללות קשיים בתקשורת הבין אישית, והבנה של מושגים חברתיים שונים (בעולם
האמיתי כמובן!)
תקשורת כמרחב חיים- השילוב בין התוכן
לתקשורת הופך את המידע לידע רלוונטי. המידע לא יהיה רלוונטי אם לא יפיחו בו חיים ודינמיות.
סטטיות כבר לא תופסת. לנו כמורים ישנה
המחוייבות לעלות על הרכבת בזמן ולהיות חלק מאותם תהליכים דינמיים ולא להישאר מאחור
על הרציף...
אחריות אישית- הסגל טוען- "אתה יכול לדרוש מהילדים לחפש
אותך ולא אתה תחפש אותם". אם אצטרך לסכם במילה אחת- הלוואי. מהתחושה שלי זהו
דור שמחכה שנבוא ונחפש אותם, נאכיל בכפית, והרבה מרגעי התסכול שלי בחינוך מגיעים
בדיוק מהנקודה הזו...
שלום. לגבי מה שכתבת אודות התופעות הלוואי הרבות:
השבמחקבמהלך מאות השנים שעברנו, הצטברו על בטן האנושות עודפי משקל רבים. בירוקרטיה, דיכוטומיה, הגדרות ומחשבות מעוותות גרמו לאנושות להיות בקבוצת סיכון חמורה של בעלי משקל רב. הסרת שומרי הסף היא הדיאטה שהאנושות הייתה חייבת לעצמה. כך מוסרים שומנים מיותרים. אך מצד שני, כבכל דיאטה, גם כאן חשוב לראות שלא שופכם את התינוק עם האמבטיה. חשוב לראות איך שומרים על הבסיס הטוב והנכון. הבלבול שקיים כיום נובע מתוך הפער בין להוריד את כל מה שלא טוב ובריא ובין להשאיר את כל מה שנכון. זה דורש אחריות גדולה לא להרוס הכל בשם התיקון, אלא להשיל את העודפים ולשמור על החיוני.
בצבא ומערכת הביטחון שומרי הסף ידרשו להוריד את עודפי הבירוקרטיה- אולי בדמות ההשפלות, חוסר הדאגה לצורכי הפרט, וכו. אך להצליח לשמר את ההיררכיה הנדרשת במהלך קרב ופקודת הסתערות אל מול אויב .
במערכת החינוך נצטרך לחשב מסלול מחדש בכל השאלות אודות מקומו של המורה ביחס לתלמידים (האם המורה הוא המרכז, וכל התלמידים יושבים ומקשיבים לו?) מקומם של חומרי הלמידה ביחס למוצר המבוקש (לדוגמא: בגרמניה מלמדים מתמטיקה עד כיתה ד', ומשם רק מי שאוהב וחפץ בכך ממשיך ללמוד על משוואות על נעלמים ופונקציות).
הסרתם של שומרי הסף מזמנים בפתחנו אפשרויות רבות, אך איתם באה אחריות רבה.