שלשה רעיונות מתוך הרצאתו של ד"ר אלון הסגל, ושלש תובנות חינוכיות בעקבותם

1.       קהילות לוקליות: בעבר הורגלנו לכך שקהילות מתבססות על קרבה גאוגרפית, ואילו היום עולה מעמדן של קהילות אשר מבוססות על עניין ותוכן משותף. השפעה של המיקום הפיסי מאבדת משמעות לטובת קרבה רעיונית.

מחשבה שלי: עבור המורה יש לכך חשיבות רבה. על המורה להיות ער לכך שההשתלבות של התלמיד במרקם החברתי בכתה אינה ממצה את הסוגיה החברתית מבחינתו, שכן ישנם מעגלים חברתיים נוספים מחוץ לכתה. על המחנך להתחשב בעניין זה גם בעת שהוא פועל להשגת גיבוש חברתי בכתה. הכתה, עבור התלמיד בעידן זה, היא רק מרכיב אחד מבין המסגרות החברתיות בהן הוא נוטל חלק.

2.       ככל שהדורות חולפים- משך הדור מתקצר. בעבר- דור נמשך עשרות שנים. עבור הצעירים היום, לעיתים גם שנתיים-שלוש הן דור ואפילו שנה וחצי.

תובנה: האתגר העומד בפני המחנך בעניין זה הוא לחנך את תלמידיו לדינמיות ולהתאמה לשינויים. רק חינוך לתכונות וחשיבה המאפשרים הסתגלות לטכנולוגיה ולמצב חברתיים חדשים יאפשרו לתלמידיו לשרוד את המהפכה הטכנולוגית-סוציולוגית הבאה. ואת זו שאחריה. אם מורה רוצה לתת לתלמידיו כלי מתאימים להתמודדות עם העולם הוא צריך לחנכם לדינמיות וגמישות, התאמה מהירה למצבים משתנים. איך מחנכים לכך? שאלה טובה. הייתי שמחה ללמוד על כך ולקבל רעיונות.

3.       תפקיד המורה לבצע את החיבור בין העולם הוירטואלי לעולם הפיסי.

תובנה: על המורה מוטלת אחריות להתעדכן ולהיות מעורה בתהליכים המתרחשים בעולם הוירטואלי. אם בעבר ניתן היה להתייחס כאל "בונוס" להתמצאות המורה ברשתות חברתיות, הרי שהיום זהו חלק בלתי נפרד מתפקידו של מחנך. מחנך שאינו מכיר את הרשתות החברתיות, האפליקציות הקיימות כיום ואת השפה בה אלו מתנהלות- דומה כי לא יהיה מסוגל להבין את טרדות תלמידיו ואת האתגרים החברתיים בפניהם הם עומדים ולא יהיה משמעותי עבור תלמידיו.